ילדה שגדלה לבית שבו ההורים היו עסוקים מאוד, או שלא יכלו לתת את תשומת הלב שהיא הייתה זקוקה לה, למדה להעסיק את עצמה.

היא מצאה דרכים יצירתיות לא לחוש את החרדה שבלבדות ולימדה את המערכת הפנימית שלה שאפשר להסתדר לבד. מגיל צעיר היא הפכה לעצמאית.

לכאורה נשמע נהדר. אבל ילדה זקוקה לעיניים טובות ולקשר עמוק וכשזה לא מתקיים נבנית מערכת שכל תפקידה להגן.

מה קורה כשהיא גדלה

אותה ילדה תהפוך לרוב לאישה שנשענת רק על עצמה. תמיד בעשייה, ברדיפה אחר עוד הישג ועוד הוכחה. וזאת כדי לא לחוש את הבדידות.

ואם גדלת לצד ביקורת, למדת להפנים אותה. אפילו לא צריך שמישהו יבקר מבחוץ, כי הקול הזה כבר בפנים. ולמרות שאת מגיעה למה שרצית, אין שקט.

ובתפקיד ניהולי

כשצריך לנהל פרויקט מורכב, לתת מענה ללקוחות, להחליט תחת לחץ, התגובות האוטומטיות מופעלות.

לרוב מופעלים החלקים ההישרדותיים ולא ניתנת גישה לאותם חלקים שלמדו לשתוק שנים רבות.

יש דרך אחרת

הריפוי דורש חקירה עדינה, בעיניים טובות וסקרניות, ללא שיפוט. מסע היכרות מחודש שמגלה חלקים שהודחקו, רגשות שמבקשים להיאמר ואמת שמבקשת להתגלות.

הריפוי קורה כמעט מעצמו, כי הגוף יודע והרגשות לא משקרים.

המיינד עסוק רוב הזמן בלגונן עלייך, למרות שאולי זמן המלחמה עבר כבר מזמן.