את מסתובבת בעולם עם תחושה שאת חייבת להחזיק את הכל. בנית חומות של עשייה מתמדת ושליטה, כי למדת מוקדם מדי שלא תמיד בטוח להזדקק או להראות פגיעות.

את שומרת בתוכך סוד של בדידות ומפחדת שאם תרפי לרגע הכל יתפרץ.

כשאנחנו נפגשות בחדר, אני לא מגיעה רק כמומחית שמחלקת עצות. אני מגיעה קודם כל כבת אדם.

כשהניסיון שלי פוגש את שלך

הריפוי לא קורה בזכות טכניקות מתוחכמות אלא בזכות המפגש האנושי.

גם לי יש היסטוריה של חיים ורגעים של חוסר אונים. כשאני מקשיבה לך אני לא רק שומעת מילים, אני מרגישה את המאמץ שאת משקיעה כדי להיות בסדר, כי אני מכירה אותו גם מבפנים.

זה מאפשר קשר שבו את לא צריכה להסביר הכל.
אני פשוט נמצאת שם איתך.

גם טעות היא חלק מהדרך

לפעמים דווקא כשאני לא מדייקת, כשאני מנסה לפתור מהר מדי ואת מרגישה שזה לא נוגע, שם קורה משהו חשוב.

בחיים אולי למדת שאי הבנה מסמנת סוף של קשר. כאן אפשר לומר "זה לא היה לי נעים", ולגלות שהקשר חזק מספיק כדי להכיל את זה.

להאט

הצעד הראשון לא דורש ממך להצליח בטיפול. הוא מתחיל ברגע שאנחנו עוצרות ואני אומרת בואי נלך לאט יותר ונחזור למה שקורה בתוכך.

הטיפול לא נועד לתקן אותך. הוא נועד לאפשר לך לצמוח מתוך מה שיש ולצאת עם תחושה שאת כבר לא לבד בתוך הסוד שלך.